רש"ש על בבא בתרא ע״ב

1 גמרא אלא אפי' הקדיש את האילנות וחזר כו'. פי' הרשב"ם דר"ל דהקדישם בזה אח"ז וכן רש"י בערכין פי' דקאי על שאינן נטועין כסדרן. כוונתם מבוארת דאילו הקדישם בענין שהוקדש גם הקרקע עמהם יחד הרי מבואר ברישא דנפדין אגב הקרקע. וקשה דא"כ לא הל"ל רק אלא אפי' חזר והקדיש את הקרקע ולכן נלע"ד דר"ל אפי' הקדישן בבת אחת ונטועין כסדרן אך מפני שהקדיש את הקרקע בפירוש אח"כ גלי דעתיה דמעיקרא לא כוון להקדיש רק את האילנות לבדן. וכה"ג בשבועות כ"ג כיון דהדר אמר שלא אשתה גלי דעתיה דאכילה דאמר אכילה גרידתא היא ונכון בס"ד:

2 ר"ש ברה"ע לא הוה מסיק אדעתיה שיש שום חידוש כו' אלא האי ואפי' כו'. עי' מנחות מ' ב' תד"ה תכלת שהוכיח ר"ת מגמרא דיומא דהיכא דאמר ואפילו בו' יש חידוש בדבריו אפי' בלא ואפי':

3 ר"ש ד"ה אלא פשיטא ר"ש היא. דמשוה דין מקדיש כמוכר. כ"נ דצ"ל:

4 ר"ש ד"ה אף מקדיש. שתירץ ר"ה ר"ש כר"ע ואנן כו'. כצ"ל:

5 בא"ד והלכך משייר ארעא גבי מקדיש קרקע כו'. עי' הגהת הב"ח ורש"ל. ול"נ דא"צ להגיה כלום. ודעתו ז"ל דלשון ומשייר ארעא אינו נופל אלא במקדיש קרקע אמרי' דשייר ממנו לצורך אילנותיו אבל לא על הקדיש אילנות ולומר דשייר קרקע יניקותם כיון דכל הקרקע לפניו. לכן הסב הכוונה על הדיוקא דהוא בהקדיש קרקע:

6 גמרא במאי אוקימתא לה כר"ש כו' ואי ר"ש כו'. צ"ע דלפמש"כ התוס' לעיל ל"ז בסד"ה ממטע הא ע"כ לא מצי אתי ברייתא כולה כר"ש ע"ש:

7 ר"ש ד"ה אלא לדידכו. די היה כו' כמוכר לר"ע כו' כגון המקדיש את השדה כו' ולא שייר מן הקרקע כלום כו'. הן לר"ע גופיה ג"כ שייר קרקע כדפי' לעיל ולקמן. אלא דר"ל כר"ע ועדיפא מיניה אבל מ"מ הכל רק למאי דהקדיש בהדיא כו':

8 ר"ש ד"ה דלא מיזדבן אגב ארעא. ואם היו שני אילנות והאי חרוב כו'. לרבותא נקט דאפי' יש ג' בהדי חרוב דתורת אילן עליו להצטרף למנין שאר אילנות ומנין ג' חשוב אפ"ה מכורין האילנות דאף אם היו ג' לבד החרוב או אפי' יותר ג"כ מכורין: